בהתאמה ההכרעה בשאלה אם אדם הוא "עובד" או קבלן עצמאי תעשה עפ"י מהות היחסים שנוצרו בין הצדדים הלכה למעשה.
המבחן העיקרי שהוא תולדה של פסיקה, בשאלה "מי הוא עובד" הנו המבחן המעורב, שבמרכזו מבחן ההשתלבות. לפי זה אדם נחשב כעובד, ראשית אם הוא משתלב בפעילות הרגילה של המפעל (הפן החיובי), ושנית אם אין לו עסק עצמאי משל עצמו (הפן השלילי).
בנוסף במסגרת המבחן המעורב יש אף לבחון את דרך ניכוי המסים, הקשר האישי, הכפיפות אספקת הכלים והחומרים, בלעדיות במסגרת שעות העבודה, התמשכות הקשר, סדירותו ורציפותו. ראוי לציין שלא פעם בית הדין מחייב מעסיקים לפיצויי פיטורים בגין קבלן-עצמאי שהתקשר עימו בהסכם התקשרות ובו נקבע מפורשות שאין בין הצדדים יחסי עובד-מעביד.
על מנת להקטין את החשיפה של המעסיקים בפני הסכמי התקשרות עם קבלן עצמאי יש לקבוע מפורשות בחוזה בין המעסיק לקבלן, כי אם ייקבע בעתיד, בדיעבד שהקבלן היה למעשה בגדר "עובד", הקבלן ישיב את ההפרשים(בין הפרש השתכרותו של עובד דומה במצבו, לבין קבלן-עצמאי)למעסיק (כפי שנקבע בפרשת גדרון – מדינת ישראל, דבע 128-3 )) או כאשר המעסיק עצמו דרש, מיוזמתו להיות במעמד של קבלן עצמאי ולא של "עובד".