הצעת חוק: התייעלות כלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2025) מיסוי רווחים לא מחולקים. התשפ"ה -2024 מוגש לועדת הכספים בכנסת- 3.12.24
הממשלה מבקשת למנוע צבירת רווחים שלא חולקו בחברת מעטים ,ודחיית תשלום המס בגינן לעיתים למועד שאינו מוגבל בזמן. לפיכך מוצע לפעול כלהלן:
- מיסוי בעלים בחברות משלח יד ששיעור הרווחיות שלהן גדול מ- 25% במס שולי , בגין חלקם של בעלי מניות ברווחי החברה שבבעלותם מעבר ל-25% האמורים.
- החלת ריבית "רעיונית" של 2% בכל שנה , בחברות החזקה בגין רווחים שנצברו בהן ולא חולקו לבעלי המניות שבהן .זאת מעבר לסכום מסוים המוגדר כ"כרית ביטחון"
- באשר לחלוקת דיבידנד כפויה בהוראת מנהלת רשות המיסים, תינתן אפשרות לרשות המיסים לקיים הליך פרטני מול חברות עם יתרת עודפים גבוהה, במטרה להתמודד עם רווחים לא מחולקים בחברות החזקה.
- התאחדות המלאכה והתעשייה מתנגדת למיסוי על רווחים בלתי מחולקים, מהסיבות הבאות :
- בימים אלה בימים אלה המשק הישראלי מתמודד עם מצב לוחמה מתמשך , ואי ודאות גדולה
באשר לסיום מלחמת "חרבות ברזל " . ידוע שמגזר העסקים הקטנים רגיש במיוחד לזעזועים מקורם באירועים חיצוניים מתמשכים כגון: משברים כלכליים, מצבי לוחמה , ומגפות . היכולת של עסקים לאלה להתמודד עם אירועים אלה מוגבלת למדי . שימור ההון העצמי בעסק הקטן הוא אחד הכלים האקוטיים המסייעים לעסק לשימוש במזומנים שצבר לצורך המשך פעילותו השוטפת / בשימור כושר התחרות שלו בזמנים קשים. מיסוי רווחים בלתי מחולקים יקשה על כושר הישרדותם של עסקים קטנים לא מעטים , ובסיכומו של דבר יביא לקיטון במצבת עסקים אלה, לאבדן מקורות תעסוקה , ולפגיעה בהכנסות המדינה, דווקא בתקופה זו.
- צמיחה והתרחבות של העסק הקטן מותנית בין השאר גם בהגדלת כושר הייצור המחייבת השקעות בציוד מבנים וכוח אדם. ההון העצמי מהווה מרכיב מרכזי במימון שימושים אלה , המשמשים לפיתוח העסק אקוטית בימים אלה נוכח המחסור העצום בכוח האדם בענפי המשק , רכישת ציוד טכנולוגי ונגישות להון אנושי מתקדם , וקיצוץ / ביטול תקציבים המיועדים לכלי סיוע לענפי המשק. לפיכך אין כל הגיון להטיל מיסוי על רווחים כלואים , אשר ימנעו יישום של תוכניות השקעה בעסקים הקטנים.
- בהינתן העובדה שעסקים קטנים אינם יכולים לגייס הון זר בבורסה , הרי שההון העצמי הנצבר בעסק מהווה כלי חשוב למימון פעילות העסק הקטן, והקטנת התלות שלו באשראי בנקאי. יש לזכור בהקשר זה כי חלק מבעלי העסקים הקטנים שונאי סיכון , ואינם מעוניינים להתמודד עם הבעייתיות הכרוכה בהליכי מינוף אשראי לעסק . לפיכך מיסוי רווחים כלואים פוגעת בבעלי עסקים אלה .
- באם המטרה של מיסוי רווחים בלתי כלואים שנצברו בעסק היא מניעת תכנוני מס, הרי שהקושי בין אבחנה הלכה למעשה בין השקעה פסיבית להשקעה פסיבית, עשוי דווקא להעצים מגמה זו , ולפגוע ביתר שאת בעסקים קטנים שאינם נגישים לעולם תכנוני המס בהיעדר מימון עודף למטרה זו / יתרון לגודל.
- באפן עקרוני תמוהה העובדה שבעל מניות מהותי צריך לשלם "קנס/ מס נוסף" על חלקו ברווחיות החברה . כאשר בעלי מניות בחברה שהם גם הבעלים משקיעים ממיטב הידע המקצועי , הכישורים ויכולת הניהול שלהם ומצליחים להביא את העסק לרווחיות גבוהה , האם אין די בכך שהחברה משלמת מס חברות ? הכבדת נטל המיסוי על חברות אלה עשויה לפגוע בתמריץ ליזמות במיוחד בחברות קטנות .
הצורך לכסות את הגירעון בתקציב המדינה הוא ברור ומובן, אך המדיניות הכלכלית בהקשר זה צריכה להיות כזו שתעודד את חלוקת הרווחים שנצברו כדיבידנדים ולא תייצר עול מס נוסף שמטיל ספק ביכולת הצמיחה והפיתוח של עסקים קטנים. אפשרות חלופית היא להעניק הקלות מס שימשכו את בעלי העסקים לחלוקת רווחים מבלי לפגוע בתזרים המזומנים של העסק – וכך להשיג גם גידול בהכנסות המדינה וגם את יציבותם של העסקים הקטנים, שהם הבסיס לצמיחה וליציבות הכלכלית במשק הישראלי.
