לפי חוק החברות שלפני התיקון, האפשרויות להרמת מסך היו רחבות ומעורפלות. העילות העיקריות היו נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, וכן כאשר צודק ונכון היה להרים את מסך ההתאגדות.
התיקון שנכנס לתוקפו ממרץ השנה יצר שתי עילות חלופיות:
כאשר השימוש בחברה נעשה כדי להונות אדם או לקפח נושה, וכן כי נעשה בחברה שימוש הפוגע בתכליתה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, והפעולות מבוצעות במודע ולא מתוך רשלנות בלבד.
זאת רק לגבי בעלי מניות עיקריים או בעלי שליטה. לא ניתן עוד להטיל אחריות על בעלי מניות פאסיביים שאינם מעורבים בניהול.