אלפי מפעלים זעירים בערים היו יכולים להתייעל במעבר למבנה מתאים – אך רוב אזורי התעשייה תוכננו למפעלי ענק | סקר התאחדות המלאכה והתעשייה: צמיחתם של 70% מהמפעלים נפגעת בשל צפיפות| נשיא ההתאחדות: "המפעלים יכולים לפנות 2,000 דונם במרכזי הערים"
פורסם ב"דה-מרקר"|מאת אורה קורן
70% מהמפעלים הזעירים בישראל מצויים במצוקת מקום שמעכבת את צמיחתם – כך עולה מסקר שערכה באחרונה המחלקה הכלכלית של התאחדות המלאכה והתעשייה. הסקר נערך בקרב מדגם של 60 חברות בתחומי התעשייה והמלאכה הזעירה.
"אלפי מפעלים זעירים יכולים להגדיל כבר עתה את היקף הייצור שלהם בעשרות אחוזים ולשפר את הפריון בצורה ניכרת, אם היו מוצאים מבנים מתאימים בגודלם לצורכיהם", אמר נשיא ההתאחדות, יוסי אלקובי. "היום המפעלים האלה חנוקים במבנים ישנים שאינם מתאימים להם, חלקם פועל בבתי מלאכה במרכזי הערים. אם אפשר היה לפנותם לפרברים – ניתן היה לשחרר 2,000 דונם במרכזי ערים לצרכים אחרים".
ההגדרה של מפעל זעיר נמצאת בשנים האחרונות בדיונים, אך לרוב מדובר במפעל המעסיק עד 10 או עד 20 עובדים ומגלגל עד 20 מיליון שקל בשנה. התאחדות המלאכה מייצגת כ-21 אלף מפעלים, שמהווים כ-88% ממפעלי התעשייה במשק. לפי אומדן המחלקה הכלכלית של ההתאחדות, התעשייה הזעירה זקוקה לשטח של כ-5,000 דונם בפרברי הערים כדי שתוכל לעזוב את מרכזי הערים ולפנות כ-2,000 דונם שהיא מאכלסת כיום.
מהסקר של ההתאחדות עולה גם כי 42% מהמפעלים מייחסים את חוסר היכולת שלהם למצוא מבנה מתאים יותר להיעדרם של מבני תעשיה במרכז הארץ, ו-37% מצביעים על מחירי השכירות הגבוהים כחסם עיקרי.
שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, אמרה באחרונה בראיון ל-TheMarker, כי אחת ההטבות שבוחן משרדו היא הקמת אזורי תעשייה עבור תעשיינים זעירים וקטנים. לפי כהן, המשרד יפרסם מכרז להקמת שלושה אזורי תעשייה, והרשויות שיעניקו את התנאים הטובים ביותר למפעלים יקבלו תמיכה ממשלתית: "גני התעשייה ייבנו במכרז. כרגע מתוכננים שלושה, על שטח של 200 דונם כל אחד".
בהתאחדות המלאכה מברכים על היוזמה, אך אומרים שיש להרחיבה ולהאיץ את ביצועה, ובעיקר לשתף את נציגי ההתאחדות בתהליכי החשיבה והתכנון. "יש להקפיד על אזור שקרוב למרכז עבור עסקים הפועלים כיום במרכזי ערים כמו תל אביב", אמר אלקובי. "מפעל בבית מלאכה בתל אביב שמעסיק שמונה עובדים לא יכול לעבור לפריפריה", הוסיף.
לדברי אלקובי, "הגענו לקצה גבול היכולת ואי־טיפול בבעיה יביא לסגירת מפעלים ולפיטורי עובדים". לדבריו, הרשויות המקומיות במרכז דוחקות בהדרגה את העסקים היצרניים, שנאלצים לפעול בתנאים הפוגעים בפריון – כמו היעדר אזורי פריקה וטעינה, מחסור בחנייה ובמבנים.
אלקובי מוסיף כי "דרישות הרגולציה גדלות והולכות. משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, מכבי האש, תאגידי המים – לכולם יש דרישות בלתי־סבירות שעולות אלפי שקלים, כי המקומות שבהם אנו עובדים אינם מתאימים לאופי העבודה".
"כבר אין לי איפה להושיב עובדים"
חברה שצמיחתה מתעכבת בשל מחסור במקום היא י.טל הנדסה מראשון לציון, שבעליה מציבים את בעיית השטח כחסם מרכזי. החברה, שכיום פועלת ממבנה בשטח של 500 מ"ר, מחפשת כבר כמה חודשים מבנה בשטח של שני דונם כדי להגדיל את היקף הייצור והפריון – אך ללא הצלחה.
"אנחנו חנוקים", אומר אחד מבעלי החברה, מוטי טיטל. "אנחנו צריכים שני דונם כדי לגדול. גם אם אני רוצה לפתוח תחום ייצור נוסף, אין לי אפילו איפה להושיב עובדים. החסם הפיזי הזה הופך לחסם פסיכולוגי".
לדבריו, הוצעו לו שטחים גדולים – אך באזורים שאינם רלוונטיים למרבית העובדים שלו. "אומרים לי, 'יש לך אפשרות למצוא איזה שטח שאתה רוצה מבאר שבע מערבה', אבל זה לא מתאים. אפילו אם ייתנו לי את השטח בחינם ויאמרו לי שלא אשלם כלל מס – אני תלוי כוח אדם, במיוחד בפיתוח וייצור".
טיטל אומר שניסה להתמודד על קרקע במכרז של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) במודיעין, אך יחידת השטח הקטנה ביותר ששווקה במכרז היתה בשטח של יותר מארבעה דונם – פי שניים ממה שהוא צריך.
לדברי כלכלן התאחדות המלאכה, ברוך שניר, מרבית העסקים היצרניים הקטנים נאלצים להעתיק את מקומם – בין אם בעקבות ביקוש חד למוצרים, כניסה לנישות חדשות או פיתוח מוצרים חדשים. בנוסף להגדלת שטחי הייצור, מפעלים אלה נזקקים גם לשטחי איחסון ולוגיסטיקה נוספים.
לדברי שניר, יש לשנות את מדיניות הפיתוח העתידית של אזורי תעשייה ומלאכה עירוניים, כך שתחייב הקצאת תאי שטח קטנים יחסית לצורכי התעשייה הקטנה. כיום, שיטת שיווק הקרקע ליזמים של מבני תעשייה מעודדת הקמת מבנים בשטחים של שני דונם ומעלה. לכן, אזורי התעשייה הקיימים בישראל משרתים בעיקר עסקים יצרניים בינוניים וגדולים, המעסיקים יותר מ-50 עובדים.
בדיקת ההתאחדות העלתה כי רק 30% מעתודות הקרקע הפנויות שבהן אפשר להקים מבני תעשייה נמצאות באזורי הביקוש, ומתוכן 17% באזור המרכז, 10% בחיפה ו-3% בלבד בתל אביב. כמו כן, הביקוש הגבוה וההיצע הנמוך מוביל לכך שהמבנים המעטים שמתפנים מעת לעת באזורים אלה גבוה מאוד, דבר המקשה על מפעלים זעירים רבים.