התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל היא הגוף היציג של העסקים הקטנים והבינוניים בענפי התעשייה המסורתית. מאז הקמתנו, אנו פועלים ללא לאות כדי לייצג, לתמוך ולקדם את בעלי המלאכה והיצרנים המקומיים, להעניק להם גב מקצועי ולשפר את תנאי הפעילות העסקית שלהם. אנו מאמינים כי עסקים קטנים הם הלב הפועם של הכלכלה הישראלית, ולכן אנו משקיעים משאבים רבים כדי להעניק להם כלים מעשיים, תמיכה מקצועית והזדמנויות צמיחה במגוון תחומים.
התאחדות המלאכה והתעשייה נוסדה ביפו בשנת 1908 כתגובה לקשיי החיים בארץ ישראל במטרה לסייע לתושבי המקום מורלית וכלכלית. במהלך שנותיה הראשונות, הארגון פעל רבות לשיפור המצב הכלכלי של בעלי המלאכה וליצירת קשרים עם ארגונים מקצועיים במזרח אירופה. "מרכז בעלי מלאכה", כפי שנקרא בתחילה, יזם מספר פרויקטים חשובים כגון הקמת קופות מלווה וקופות חולים, רכישת קרקעות והקמת שכונות לחברים, הקמת ספריות והעברת שיעורי ערב מקצועיים. האגודה היוותה מקור תמיכה חשוב לחברים, גם בתקופות הקשות כמו מלחמת העולם הראשונה והמשבר הכלכלי של שנות ה-20. במהלך התקופה הזו, האגודה הצליחה להביא להקלות משמעותיות ברגולציה ולשיפור תנאי העבודה של בעלי המלאכה והיצרנים המקומיים.
האגודה היוותה מקור תמיכה חשוב לחברים, גם בתקופות הקשות כמו מלחמת העולם הראשונה והמשבר הכלכלי של שנות ה-20. במהלך התקופה הזו, האגודה הצליחה להביא להקלות משמעותיות ברגולציה ולשיפור תנאי העבודה של בעלי המלאכה והיצרנים המקומיים.
בשנות המדינה הראשונות שררה מדיניות הצנע, אשר פגעה קשה במעמד המאוגד בהתאחדות. למרות דבריו של דוד בן-גוריון "עידוד המלאכה בישראל הוא אחד הצרכים הממלכתיים המרכזיים" וההכרה בכך שהמגזר קלט עולים רבים לשורותיו במהלך העלייה ההמונית, "יותר מכל ענף כלכלי אחר", לדברי שר המסחר והתעשייה דאז, פרץ ברנשטיין, לא הפנתה תקציבים לטובת סיוע לבעלי המלאכה והם לא קיבלו ערבויות להלוואות לצורך פיתוח. גם פירודם הארגוני לא סייע למעמדם ולכוח המיקוח שלהם.
השינוי המרכזי חל בשנת 1954 בה אוחדו המסגרות הארגוניות השונות של בעלי המלאכה ונוסד הבנק למלאכה בשותפות ההתאחדות, הממשלה, בנק הפועלים, ובנק "הלוואה וחסכון". הבנק סייע לבעלי המלאכה והחרושת בעיקר במתן אשראי נוח להקמת מקומות תעסוקה חדשים, לפיתוח מפעלים קיימים, לרכישת ציוד ונדל"ן לבתי מלאכה. הקצבת אשראי בריבית נמוכה למימון עבודות, לתעסוקה, לרכישת חומרי גלם וציוד מכני, להקמת סדנאות ומימון עסקות יצוא.
בנוסף הוקמה על יד ההתאחדות "החברה למלאכה בע"מ" במטרה לרכוש ולשווק במרוכז חומרי גלם, קרקעות, ציוד וכדומה למען בעלי המלאכה הזעירה, ונוצרו קרנות לסיוע בשיתוף הבנק, הממשלה ומשקיעים.
בשנים 1955 – 1977 מהפך של ממש במעמדם ובתדמיתם של בעלי המלאכה חל ב-1955 עם כניסת פנחס ספיר לתפקידו כשר המסחר והתעשייה. בזכות פעילות הבנק ותמיכת הממשלה הוחלף עד מהרה ציוד ישן בחדש, נבנו בתי מלאכה חדשים ועצמאים זכו לקבל אשראי נוח. בתקופה זו הגיעה המלאכה והחרושת הזעירה ל-25% מכלל הייצור התעשייתי בענפי הייצור (בלי שנלקחו בחשבון אלפי בעלי מלאכה העוסקים בענפי הבניה והשירותים). בשנת 1965 הגיע ערך המלאכה והחרושת הזעירה לכ- 1.725 מיליארד לירות מתוך כ-6.9 מיליארד לירות של הייצור התעשייתי. התקיימו 40,000 מפעלי תעשייה זעירה ובניין ובהם הועסקו כ-70,000 עובדים המהווים יחדיו כ-110,000 מפרנסים.
בשנים הבאות ייצגה ההתאחדות את בעלי המלאכה בהסכמים הקיבוציים שנחתמו עם ההסתדרות. ההתאחדות ייצגה את בעלי המלאכה במשא ומתן עם הממשלה לתשלום מלווה החובה "מרצון" ששולם לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1968 נערכה מגבית שהעלתה סך 500 אלף לירות לקרן סיוע לבעלי מלאכה. כמו כן נקבע שעל כל בעל מפעל להעביר לקרן 200 לירות ו-100 לירות נוספות בעד כל מועסק במפעלו, המדינה העמידה לרשות הקרן שתי לירות על כל לירה של בעלי המלאכה. הקרן פעלה למתן ערבויות למפעלים שלא הצליחו להציג ביטחונות מספיקים לאשראי לצורך פיתוח והעניק הלוואות נוחות למפעלים יצרניים.
ההתאחדות סייעה להקמת אזורי תעשייה בנס ציונה, בת ים, חיפה וחולון (רחובו הראשי של אזור התעשייה שם נקרא "המלאכה" לכבוד ההתאחדות), על ידי פנייה לשר האוצר להקצאת קרקעות ותקציבים לכך. בהשתתפות הבנק למלאכה רכשו חברים רבים אולמות במבני תעשייה שהוקמו.
בשנים אלה נערכו תערוכות שונות בהן הציגו בעלי המלאכה והופעל "מרכז האספקה למלאכה ותעשייה זעירה" יחד עם המשביר המרכזי על מנת לאפשר לתעשיינים זעירים רכישת חומרי גלם וציוד איכותי בתנאים נוחים.
בשנת 1975 נבחר יו"ר ההתאחדות, יעקב פרנק לכהן כחבר הכנסת מטעם המערך וייצג ציבור זה מעל דוכן הכנסת ובחקיקה ששיאה ב-1977 ב"חוק רישוי בעלי מלאכה התשל"ז-1977".
בשנים 1977 – 2008
החוק משנת 1977 עיגן את מעמדה של ההתאחדות בחוק, הסדיר היבטי רישוי לבעלי מלאכה מסוימים וקבע תקנים בתחום. בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, על מעסיקים בתחומי פעילותה של ההתאחדות לשלם לה דמי טיפול ארגוני מקצועי.
בשנת 1979 החליטה הממשלה למכור את מניותיה בבנק למלאכה לבנק הבינלאומי הראשון, דבר שחייב גם את ההתאחדות למכור לבנק הבינלאומי את מניותיה ובכך למעשה התחסלה זרוע זו של ההתאחדות.
אנו שואפים לחזק את מעמדם של העסקים הקטנים והבינוניים בתעשייה הישראלית ולהבטיח להם סביבה עסקית תומכת, חדשנית ומשגשגת. החזון שלנו מתמקד ביצירת רגולציה הוגנת שתאפשר צמיחה, עידוד חדשנות טכנולוגית באמצעות שילוב פתרונות דיגיטליים בתעשייה, חיזוק הייצור המקומי והגדלת היקף ההזדמנויות העסקיות של חברי ההתאחדות.
בעתיד, אנו רואים את ההתאחדות כמוקד ידע ומרכז לחדשנות בתעשייה המסורתית, שיספק לעסקים את כל המשאבים הדרושים להם כדי להתמודד עם אתגרי המאה ה-21. אנו מאמינים כי באמצעות השקעה בהון האנושי, קידום הכשרות מקצועיות ושיפור תנאי הפעילות העסקית, ניתן ליצור סביבה המאפשרת לעסקים לצמוח ולהתפתח. אנו מחויבים להמשיך להיאבק למען תנאים עסקיים הוגנים, לפתח שיתופי פעולה חדשים וליצור קהילה עסקית איתנה שתוכל להתמודד עם שינויים גלובליים ולמצוא בהם הזדמנויות לצמיחה.
ההתאחדות פועלת במגוון רחב של ענפים, בהם:
– טקסטיל ואופנה
– דפוס
– חשמל ואלקטרוניקה
– מזון
– מתכת
– פלסטיק וגומי
– עץ
– מיקרופיגמנטציה
– מעצבי שיער
– קוסמטיקה
לכל ענף יש צרכים ייחודיים, ואנו עובדים בהתמדה כדי לספק לכל חברי ההתאחדות את השירותים והפתרונות המותאמים ביותר עבורם.
– ייצוג מול גורמי ממשל ורשויות
– ליווי מקצועי וייעוץ משפטי
– קורסים, סדנאות והכשרות מקצועיות
– חיבור לרשת עסקית רחבה ולשיתופי פעולה
– קידום חדשנות טכנולוגית ושיפור תהליכי ייצור
הצטרפו אלינו
אם אתם בעלי עסק קטן או בינוני בתעשייה המסורתית ומחפשים תמיכה, הכוונה ושיתופי פעולה עסקיים, אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולהיות חלק מקהילה עסקית חזקה ומתקדמת. יחד, נמשיך לפתח את התעשייה המקומית, לקדם עסקים קטנים ולבנות עתיד טוב יותר ליזמים וליצרנים בישראל.
התאחדות המלאכה והתעשיה, הכוח שמניע את העסקים הקטנים בכלכלה הישראלית.
